החלטה בתיק המ"ש 4994-11-11 - פסקדין

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 (להלן חסד"פ) העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח - הודעת תשלום קנס מס' 225500061597 שעניינה - אי ציות לאור אדום, בטענה כי במועד ביצוע העבירה, הרכב שנצפה מבצע העבירה, היה נהוג בידי נהג בשם דוד פטמן.

בתאריך 21.11.11 ניתנה החלטתי  הדוחה את הבקשה, בהדגישי את פרק הזמן הרב שחלף עד להגשת בקשת המבקש להסבת הדו"ח ע"ש הנהג בפועל לטענתו, בלא הסבר מניח הדעת ועל החלטה זו הוגש ערר.

ביהמ"ש המחוזי הורה לקיים דיון בבקשה "במעמד הצדדים".

הדיון נערך כמצוות בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט ציון קאפח ובמהלכו שמעתי עדות המבקש ועדות בעל משרד המוניות ("הקבלן" בפי המבקש) אשר אימת החוזה בין המשרד לבין המבקש, אך לא הובא הנהג בפועל שיאשר חתימתו על תצהירו שצורף לבקשה.

לאחר שמיעת העדים, עיון במוצגים השונים ובשים לב לטענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.         המבקש הינו בעל זכות הולכה ציבורית מס' 14430 אשר לפי הסכם מיום 1.1.07 העביר זכות השימוש בה לחברת מוניות הזאר בע"מ המיוצגת על ידי בעליה מר נביל גראבלה ("הקבלן" בפי המבקש) אשר מסר עדותו לפני, תוך אימות חתימתו על אותו הסכם מוצג ב/1.

2.         על ההסכם צויין מס' רכב מונית 49-329-25 ולפי דברי מר נביל, זכות ההולכה הציבורית הוצמדה לרכב זה. בפועל רישום הבעלות על המונית הינו ע"ש בעל הזכות להולכה ציבורית ולכן המונית נרשמה במשרד הרישוי על שמו של המבקש ומכאן כאשר המונית נצפתה מבצעת העבירה עפ"י הדו"ח הנדון, הדו"ח נשלח אל המבקש.

3.         המבקש קיבל הדו"ח  לידיו בחודש יולי 2006 ולפי עדותו מסר אותו לחברת האזר בע"מ ולטיפולה, ולא התעניין כלל בגורל המשך הטיפול בדו"ח. אין חולק כי חובתו לפניה למשטרה בבקשה להסב הדו"ח ע"ש נהג המונית הנה חובה אישית המוטלת עליו והעברת תפקיד זה למשרד החברה הנ"ל, לא פטרה אותו מחובתו האישית, ובנושא זה הוא האחראי למחדלי החברה.

4.         התברר כי הפניה לביטול הדו"ח והסבתו ע"ש הנהג דוד פטמן, נעשתה רק ב- 4.6.07, באיחור בלתי סביר ובלתי מוצדק של 11 חודשים ומטעם זה המשיבה דחתה הבקשה.

            לפי הראיות, הבקשה כאמור הוגשה ע"י חברת הזאר בע"מ בצירוף תצהירו של הנהג כטענתה, אך המבקש הוא שקיבל התשובה השלילית ולא עשה דבר בעקבותיה, עד לפנייתו של ב"כ לבית משפט זה, ביום 9.11.11 בבקשתו להאריך לו המועד להישפט.

5.         פניית המבקש לבית המשפט זה נבעה מקבלת הודעת משרד הרישוי מתאריך 7.4.11 המודיעה לו על צבירת 40 נקודות המחייבות אמצעי ותיקון של פסילת רישיון נהיגה שלו לשלושה חודשים, תוך פירוט העבירות הכוללות גם העבירה נשוא הדיון.

6.         בעדותו לפני, המבקש מסביר העיכוב בהגשת הבקשה בשורה 18 עמ' 1 בעדותו מיום 11.1.12 ובלשונו "הסיבה שהתעכבנו כ"כ הרבה שנים זה שלא צברתי הרבה נקודות כדי להודיע לי שיש לי שלילה".

            עולה מכך כי אין בפי המבקש הסבר מניח הדעת גם לאיחור הרב בפניה הנוכחית. נהפוך הוא  - חוסר המעש הממושך מעיד על השלמתו עם חיובו בנקודות בהן חוייב עקב העבירה נשוא הדיון ואף לאחר קבלת הודעת משרד הרישוי מיום 7.4.11, לא פעל מיידית בנושא.

7.         איחור בלתי סביר כאמור, מהווה עילה לדחיית בקשת המבקש, כפי שנפסק ברע"פ 4557/08 בן זכאי נ. מדינת ישראל וכן ברע"פ 329/10 מפי כדי השופט ג'ובראן, אשר קבע גם ברע"פ 511/810 מיום 25.1.10 כי בקשה להארכת מועד יש להגיש מייד עם קבלת הדחיה לביטול הדו"ח והסבתו. ראה גם רע"פ 11165/08 הקובע כי איחור של 3 שנים בפניה לבית משפט ועצם הפיכת פסק הדין לפי ס' 229 (ת/2) לחסד"פ, לפסק דין חלוט, שוללים הארכת המועד להישפט. ראה בשאלת "האיחור" בג"צ8558/07 שמעון חדד נ. מ"י, שם פעל העותר בעקבות הודעת צבירת נקודות, כמו המבקש לפני, אולם בקשתו נדחתה.

8.         במצב דומה לנסיבות המבקש נפסק על ידי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4557/08 כי בעל זכות הולכה ציבורית שלא הגיש במועד בקשתו אלא סמך על המחזיק במונית - בקשתו להארכת מועד תדחה.

9.         ברע"פ 2096/07 כוכבי וברע"פ 8927/07 אבו עסב נקבע כי הארכת מועד תינתן רק במקרה בו המבקש לא ידע על קיום הדו"ח נגדו ונסיבה כזו אין בפני.

10.        במועד משלוח בקשת ההסבה ע"י מנהל חברת הזאר בע"מ או על ידי הנהג בפועל כטענת המבקש, בתאריך 4.7.07, ולפי סעיף 229 (ת/2) לחסד"פ, "הרשעת" המבקש הפכה לפסק דין חלוט אשר ביטולו כפוף לתנאי ודרישות סעיף 130 (ח) לחסד"פ - אך המבקש לא עמד בהם.

            יתר על כך, נימוק המבקש להסבת הקנס על שם הנהג בפועל כבסיס לבקשה  - אינה מהווה עוות דין, כפי שנפסק בע"פ 6920/07 חסון נ. מ"י.

11.        המבקש סומך בבקשתו על תצהירו של מר פטמן דוד, מיום 23.3.03, הנהג לטענתו, אולם תצהיר זה לא הוגש כדין כראיה בהליך לפני ואין בו אפילו ראשית ראיה לאימות העובדה שבמועד הרלוונטי, העבירה נעברה ע"י פטמן דוד או כי המונית הרלבנטית היתה בחזקתו הבלעדית  וזאת מהנימוקים הבאים: